שומר מ00:30 עד 01:30 / רוצה לישון לפני
A בעיות של העולם הראשון post.
ארבע לפנות בוקר, התינוק סוף סוף נרדם עליך, ואתה מגלה שהטלפון נשאר על השידה, הכוס רחוקה, והגרדן של הסדרה בדיוק התחיל. אתה לא זז. אתה שוכב בחושך ומסתכל בתקרה, ובכל זאת מצליח להרגיש שהיום הזה קשה במיוחד. בסופר הבן בן הארבע מתעקש לדחוף עגלה משלו, ואחרי עשר דקות הוא מודיע שהוא עייף ושאתה תדחוף. בקופה אתה מגלה שמה שבאת לקנות, הגומיות לשיער, נשכח במדף. אתה יוצא עם שמונה דברים אחרים ובלי הדבר היחיד שרצית. הילדה בכיתה ג' מבקשת עזרה בחשבון. אתה מסביר לה בדרך שלמדת, והיא אומרת: "המורה אמרה שלא ככה." אתה, בעל תואר, עומד מול תרגיל חיבור וחיסור ומרגיש שהקדמה השאירה אותך מאחור. אתה מסיע את הנער לחברים ושם שיר שאתה אוהב. הוא שואל בנימוס אם אפשר שיחזיר את הרדיו לשקט, ואחר כך מוציא אוזניות. נסעתם עשרים דקות ביחד, וככה הוא בחר להיות איתך. **איך זה התחיל:** המקור הוא תמונת סטוק של אישה בוכה, כשיד אחת על הפנים. הביטוי "first world problems", תלונות שרק מי שחי בנוחות יכול להרשות לעצמו, התפשט בטוויטר בערך ב-2011, והתמונה הפכה לתמונת המם שלו. אצל הורים ישראלים זה עובד כך: למעלה מתארים מצב קטן ויומיומי, ולמטה בא הפאנץ' הדרמטי. **למה זה תפס:** כי הורים עייפים מספיק כדי לראות את הדרמה בכל דבר קטן, ובכל זאת יודעים שהכול בסדר. התמונה נותנת לנו להתלונן על החיתול, הספגטי והשעה שלא ישנו, ולצחוק על עצמנו באותה נשימה. כולם מכירים את הרגע הזה, והדמעות בתמונה מתאימות לו בדיוק.