אם לתינוקת יש חום משיניים / איך זה שהגדול נדבק?
A הפילוסורפטור post.
בשבע וחצי בבוקר הפעוטה דורשת את הכוס הכחולה. אתה נותן לה את הכוס הכחולה, והיא פורצת בבכי כי זו הכוס הכחולה. אתה עומד במטבח עם כוס ביד ושואל את עצמך: אם הכוס אותה כוס, מי כאן השתנה, היא או אני? בסופר הילד מבקש דגני בוקר עם דמות מהטלוויזיה. אתה אומר לא. הוא מתיישב על הרצפה, ואתה שם את הקופסה בעגלה "רק הפעם". בדרך לקופה אתה תוהה: אם אני קונה כדי שיהיה שקט, מי בעצם מחזיק את העגלה? תשע בערב, והילד נזכר בפרויקט על בעלי חיים במדבר, להגשה מחר בבוקר. הוא כבר לא זוכר איפה הניח את התיק. אתה מחפש גמל בגוגל ושואל: אם זה הפרויקט שלו, למה אני זה שיודע עכשיו כמה דבשות יש לגמל? בן ה-15 "לא רעב" ופותח את המקרר בפעם השלישית ברבע שעה. הוא סוגר, הוא פותח, הוא מסתכל פנימה כמו אדם שמצפה לחדשות. ובבוקר הגבינה נעלמה. אז אם לא רעב, למה המקרר צריך להיבדק כל כך הרבה? **איך זה התחיל:** ב-2008 צייר סם סמית' ציור של ורלוציראפטור שחושב, יד על הסנטר, בשביל חולצה של Lonely Dinosaur. הדינוזאור עם מבט הנבוך הפך לדמות מימית לשאלות שנשמעות עמוקות ובעצם לא. בעברית ההורים כותבים למעלה "אם..." או "מצד אחד...", ולמטה מגיעה השאלה שמפילה הכול. **למה זה תפס:** הורות מלאה בהיגיון שאין לו הסבר, ואין למי להתלונן. הדינוזאור החושב נותן לזה במה: מי שעומד מותש מול ערימת כביסה ומנסה להבין איך זה קרה, יכול לפחות לנסח את זה בצורה יפה. פוסט קצר, הנהון של "גם אצלי", ומרגישים קצת פחות לבד.