לפעמים בא לי להכנס להריון וללדת / רק כדי שיהיו לי יומיים שיגישו לי ארוחות למיטה ואני לא אצטרך לנקות את הבית
A דוב הווידויים post.
אתה מחזיר את התינוק לאוטו אחרי שנרדם סוף סוף, ועושה עוד סיבוב סביב הבלוק. "בשבילו", אתה אומר לעצמך. בפועל זו הפעם היחידה היום ששתקו לך עשר דקות רצוף, ויש לך עוד חצי קפה קר בכוסית. הרופאה שואלת כמה זמן מסך הילד רואה ביום. אתה עונה "בערך שעה" בפנים של אדם ישר. בחדר ההמתנה הוא ראה שלוש שעות של פיג'מאיסטים, ובדרך חזרה גם איזה פרק או שניים. הילדה מבקשת עזרה בשיעורי חשבון של כיתה ד'. אתה מסתכל על התרגיל שתי דקות ואז אומר "תנסי לבד קודם, זה מפתח חשיבה". בחדר השני אתה פותח גוגל בשקט, כדי שלא תראה. בסופרמרקט הילד מבקש ממתק בקופה. אתה אומר "בבית יש", ובבית באמת יש: שוקולד שהחבאת בארון הקמח, שאף אחד לא נוגע בו חוץ ממך, בשמונה בערב, אחרי שכולם נרדמו. **איך זה התחיל:** דוב הווידויים הוא תמונה של דוב שחור שוכב בעצב על סלע, שצולמה על ידי צלם בגן חיות. ב-2012 התחילו ברדיט להשתמש בה כדי להתוודות על סודות קטנים ומביכים. בעברית הנוסחה קבועה: שורה עליונה פותחת במצב יומיומי, והתחתונה מגלה מה באמת עשינו. **למה זה תפס:** להורים יש מלא סודות קטנים שאין בהם שום רשעות, רק עייפות וחוסר ברירה. הדוב נראה כאילו הוא סוחב את זה איתנו, והוידוי בקבוצה מרגיש בטוח, כי מתחת מחכות מאות תגובות של "גם אני". זה פשוט הקלה.