הרגע הזה שאתה מת לישון
A פיטר פארקר בוכה post.
שלוש בבוקר. התינוק סוף סוף נרדם עליך, ואתה מעביר אותו לעריסה בזהירות של פורק פצצות. הגב שלך עוד לא יצא מהמזרן, והוא כבר פוקח עיניים ומסתכל עליך במבט של "באמת חשבת?" הילד היה חם כל הלילה, אז סחבת אותו לרופא בשמונה בבוקר. בדיוק בחדר ההמתנה הוא מתחיל לקפץ על הכיסאות. "אין לי כלום, אמא, אני מצוין." הרופאה מסתכלת עליך. אתה מסתכל על התרמומטר. תשע בלילה, הבית שקט, ואתה כבר מדמיין את הספה. אז הילד נזכר: "אה, אבא, מחר צריך להביא מצגת על חיות הים. ובתחפושת." אתה מגיע לבית הספר ומנסה לשאול איך היה אתמול. בן החמש עשרה מציע שתעצור שתי תחנות לפני, "כאן זה בסדר". גם בשבילו וגם בשבילך. **איך זה התחיל:** התמונה היא של טובי מגווייר בתפקיד פיטר פארקר, כשהוא בוכה בסרטי ספיידרמן (2002, וגם ספיידרמן 3 מ-2007). מהסצנה הדרמטית הזאת נולד הממים שמתאים לרגעים של עצב קטן. בעברית ההורים כותבים למעלה מה הם עשו או קיוו, ולמטה את האכזבה הקטנה שחיכתה להם. **למה זה תפס:** אף אחד לא יתלונן ברצינות על ארטיק שנגמר או על ביס אחד בעוגה. אבל זה כואב, ויש בזה שורה של הורים שמכירים את זה מבפנים. הפנים הבוכות של פיטר פארקר נותנות לדרמה הקטנה את הגודל שהיא מרגישה לנו בבית, ומישהו כבר אמר "אני מבין אותך".